חומר הבסיס מרכיב את רוב מסתה של פלטת הנתונים. חומר בסיס טוב מתאפיין בתכונות הבאות:
- חזק ויציב - כדי שלא יתעקם כתוצאה מסיבוב מהיר או הצטברות חום.
- קל לעיבוד - כדי להקל בעלויות.
- קל משקל - די שלא תצרך אנרגיה רבה לסובב אותו.
- אדיש למגנוט - כדי שלא ישפיע על חומר הציפוי (שאמור לאגור מידע מגנטי).
- זול וזמין.
באופן מסורתי, אלומיניום היווה את חומר הבנייה שענה בצורה כמעט מושלמת על דרישות אלו, אלא שעם התקדמות הטכנולוגיה נדרשה תכונה נוספת, והיא: פני שטח חלקים ככל הניתן.
עם התקדמות הטכנולוגיה, הצטמצם המרחק בין ראש הקריאה/כתיבה לבין שטח הפנים של הפלטה. בעבר, ריחפו להם ראשי הקריאה/כתיבה במרחק ניכר מפני הפלטה, אולם כיום המרחק הזה הצטמצם עד כדי כך, שצורת ההתגבשות של החומר עצמו משפיעה, ועלולה לפגוע בראש הקורא/כותב.
משטח אלומיניום הוא משטח שבמבט מיקרוסקופי נראה 'קוצני' מאוד. הדבר הביא לידי כך שמשטחים עשוים מאלומיניום הגבילו את המשך שכלולם של הדיסקים הקשיחים, והניעו את היצרנים לחפש תחליף.
|
| משטח אלומיניום מבעד למיקרוסקופ אלקטרונים |
כיום, מסתמנת מגמה של מעבר למשטחים עשויי זכוכית. משטח זכוכית הוא חלק בהרבה לעומת משטח אלומיניום. הזכוכית גם קשיחה יותר, ופחות רגישה לחום מהאלומיניום. עם זאת, הזכוכית שבירה בהרבה לעומת האלומיניום, דבר שעשוי ליצור שריטות וסדקים על פני הדיסק. אי לכך, נבחנים משטחים העשויים משילוב של זכוכית וחומרים קרמיים, המונעים הווצרות סדקים.
|
| משטח זכוכית מבעד למיקרוסקופ אלקטרונים |
חומר הציפוי מצוי בשכבה דקה על פני חומר הבסיס, והוא זה שעליו נרשם המידע המגנטי. עובי חומר הציפוי הוא כמה מיליוניות האינץ'.
בעבר, חומר הציפוי הנפוץ היה תחמוצת הברזל. תחמוצת הברזל היא בעצם שם יפה יותר לחלודה. ייצורה היה קל וזול, והיא היתה הסטנדרט בשוק. אולם, חלקיקי התחמוצת יחסית גדולים, ועם הזמן הפכו למגבלה בדרך לצפיפות מידע גדולה יותר. בשלב זה עברו לציפוי פילם דק, שעיקרו ציפוי משטח הבסיס בשכבה דקיקה של מתכת, באמצעות שיטות מגוונות כמו אלקרוליזה, או ריסוס המשטח בענן של מתכת הנמצאת במצב צבירה גזי.
|
| עבר והווה: משטח מצופה בחומר חדש (למעלה) נושק למשטח המצופה חומר ישן (למטה) |
כיום, נבחנות שיטות המשלבות חומרים אורגניים כדי לנסות ולהעצים אף יותר את יכולת דחיסת המידע על הדיסק.
