ממשקים

ממשקי IDE/ATA



ממשקי IDE/ATA הם הנפוצים שבממשקי הדיסק. שמם אמור להיות ממשקי ATA - קיצור של AT Attachment, אולם מתוך טעות הם מכונים לרוב ממשקי IDE - שפרושו Integrated Drive Electronics (השם הלועזי של בקר הדיסק!). מקור השם הוא בעובדה שדיסקים בתצורת IDE/ATA היו הראשונים שהכילו בקר דיסק מותקן בתוכם. כיום כל הדיסקים מכילים בקר פנימי. בתור פשרה בין השם הנפוץ לשם הנכון, נשתמש במונח IDE/ATA.

ממשקי IDE/ATA מבוססים על תקן ישן, אבל יצרני הדיסקים משפרים את הממשק שוב ושוב, ומוציאים גרסאות חדשות לבקרים, כך שההתיישנות בממשק זה כמעט ואינה מורגשת, למעט מספר דברים שלא ניתן לשנותם.

תמיכה בממשקי IDE/ATA קיימת בכל מחשב ביתי. בתוך המחשב ישנם שני חיבורי ממשק IDE/ATA כאשר אחד מכונה חיבור ראשי (Primary IDE/ATA interface) ואחד מכונה חיבור משני (Secondary IDE/ATA interface). לכל אחד משני החיבורים הללו ניתן לחבר שני התקנים (דיסק קשיח, קורא תקליטורים, צורב...) ובסה"כ ניתן לחבר ארבעה התקנים. אם שני התקנים מחוברים לאותו חיבור IDE/ATA, רק אחד יכול להיות פעיל בכל רגע נתון.

יתרונם של ממשקים אלו בפשטותם, בזמינותם, במחירם הזול, ובשפע הדיסקים התומכים בממשק זה.

אחורה: ממשק הדיסק הקשיח: סקירה כללית

קדימה: ממשק SCSI